רכבת ישראל בע"מ נ' מגדל צפון בעמ ואח'

החלטה

העניין המונח להכרעתי, בקשת הנתבעת לביטולו של פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 6.11.2012.

התובענה אשר הוגשה, הינה תובענה לסילוק יד, בסדר דין מקוצר, בכל הנוגע למקרקעין אשר בבעלותה של התובעת, מקרקעין הידועים כחלקה 275 בגוש 18172. התובעת נסמכה על נסח רישום מקרקעין המעיד על בעלותה במקרקעין הללו, כאשר תביעתה מופנית כלפי מכלול בעלים של מקרקעין בחלקות הגובלות.

למען תהא התמונה שלמה, אציין כי התובענה הוגשה כנגד 13 נתבעים נוספים, ואולם פסק הדין ניתן כנגד הנתבעת מס' 1 בלבד. נתבעים 3-5 הגישו הודעה כתובה בה הם מודיעים על אי התנגדותם למתן פסק דין כנגדם, הנתבע 9 הודיע כי אין לו עניין בתובענה, וכך עשה אף הנתבע מס' 11 אשר התייצב לדיון בבקשה לביטול פסק דין (הגם שאין הדבר נוגע לו). הנתבע 10 הודיע בכתב כי אינו נוגע לעניין וביקש כי יימחק מן ההליך.

לאחר שחלף המועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן (הוצג אישור מסירה מיום 2.7.2012), ניתן ביום 6.11.2012 פסק דין בהיעדר הגנה, כנגד הנתבעת מס' 1.

הנתבעת הגישה בקשה לביטולו של פסק הדין אשר ניתן כנגדה (בשולי הדברים אציין כי הבקשה לביטול פסק דין, נוקבת במילים קשות ובשמות תואר שמקומם אינו אמור להיות בין כתבי טענות, וסבורני שהלשון הקשה ושמות התואר הרבים, אשר נעשה בהם שימוש בכתבי טענות נוספים, היו מיותרים לחלוטין), וטענה כי כתב ההגנה הוגש על ידה עוד ביום 9.8.2012 (העתק מכתב הגנה צורף לבקשה), ולגופו של עניין טענה הנתבעת כי גרם המדרגות אשר לגביו נטען שהוא מהווה פלישה למקרקעין, אינו מצוי בגדר תחומה של חלקה 275 בגוש 18172, לגביה נתבקש פסק דין לסילוק יד, וכן נטען שכתב התביעה פגום מאחר ולא צורפו מפות מדידה עדכניות המוכיחות כי גרם המדרגות מהווה פלישה למקרקעין שבבעלות התובעת.

עוד הוסיפה הנתבעת כי התובענה נולדה בחטא שכן מטרתה הייתה הפעלת לחץ לא הוגן על הנתבעת, כאשר התובעת נמנעת מתשלום כספים שהנתבעת טוענת שהיא חבה לה, וכמו כן באותה העת פולשת התובעת בעצמה למקרקעי הנתבעת, וחבה בתשלום דמי שימוש ראויים לנתבעת עצמה.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

במקרה דנן, לא נפל פגם במתן פסק הדין, שכן במועד מתן פסק הדין חלף זמן ניכר ממסירת כתב התביעה לנתבעת, ולא היה מצוי בתיק בית המשפט העתק מכתב ההגנה אליו מפנה ב"כ הנתבעת. בחינת תיק ביהמ"ש מראה כי כתב ההגנה לא הוכנס לתיק בית המשפט, שכן מזכירות ביהמ"ש השיבה את כתב ההגנה לנתבעת, הואיל ומדובר בהליך בסדר דין מקוצר, ועל הנתבעת היה להגיש בקשה למתן רשות להתגונן (הודעת מזכירות מיום 20.8.2012 המצויה בתיק ביהמ"ש).

יוצא אם כן, כי טענות ההגנה לא היו בתיק ביהמ"ש ביום מתן פסק הדין בשל שגגה של הנתבעת, אשר הגישה את כתב הטענות הלא-נכון על פי סדרי הדין, ויתר על כן, לא הגישה את כתב הטענות הנכון משך כחודשיים ומחה לאחר שכתב ההגנה הושב לה.

לפיכך, לא נפל פגם במתן פסק הדין, אלא להיפך, הנתבעת תרמה בשגגתה, למתן פסק הדין.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

סיבת המחדל בהקשר זה, הינה ניתנת להבנה. כתב טענות שגוי נשלח לביהמ"ש (ולא הוגש פיסית, שאז הייתה מתקבל מענה מידי אודות הטעות), ואין מדובר בהתעלמות מודעת מההליך השיפוטי או זלזול בהליכי המשפט. לפיכך, משקל היתר אמור להיות מוענק לשאלה, האם ישנה לנתבעת הגנה בפני התובענה, שכן בהיעדר הגנה לגופו של עניין, אין טעם או תוחלת לבקשה לביטול פסק דין.

במסגרת בחינת טענות ההגנה, יש לבור את המוץ מן התבן. טענות רבות העלתה הנתבעת כנגד התובעת, ואולם חלק הארי שבהן, כלל אינו נוגע לשאלת סילוק יד ממקרקעין מוסדרים אשר מצויים בבעלות התובעת. אציין, כי הנתבעת כלל לא טענה לזכות במקרקעין הידועים כחלקה 275 בגוש 18172.

הואיל ונושא התובענה נוגע אך ורק לשאלת החזקה בחלקה הנדונה, הרי שלכל הטענות בעלות אופי חיובי-כספי, קרי, טענות הנוגעות או הקשורות לחיובים כספיים אשר מוטלים או אמורים להיות מוטלים על התובעת, אין ולא היה מקום לשמש כטענות הגנה לגופה של תביעת הבעלים לסילוק יד ממקרקעין שבבעלותו. כך הם הדברים אף לגבי הטענות בדבר פלישת התובעת לחלקות סמוכות. עניינה של התובענה, עניינו של פסק הדין, עניינו של ההליך, הינו שאלת הבעלות והחזקה בחלקה 275 בגוש 18172, הא ותו לא. מצער שהנתבעת ניסתה להסיט את הדיון מהשאלות הבודדות הטעונות הכרעה בהקשר זה, ואולם שאלות אלו לא יוכרעו כעת, ואינן רלוונטיות לשאלת ביטול פסק הדין. אוסיף, בשולי הדברים, כי העלאת טענות כנגד הליך ההפקעה, חוקיותו או השלמתו, אינה נוגעת לשאלת הבעלות והחזקה בחלקה אשר הוגדרה ונרשמה כדין (ייאמר כי מדובר בהפקעה שגילה כ- 30 שנה, ונדמה כי אבד הכלח על העלאת טענות כנגד הליך זה).

הטענות הרלוונטיות היחידות אשר נותרו, היו טענות הנתבעת כי כתב התביעה לקוי שכן לא צורפה מפת מדידה עדכנית, המעידה על הפלישה הנטענת, וכן טענה כן גרם המדרגות הצמוד למבנה שבבעלות הנתבעת, אינו פולש למקרקעין שבבעלות הנתבעת.

בהתאם לניפוי הטענות הלא-רלוונטיות, נתקיים בפני דיון ראשון בבקשה לביטול פסק דין ביום 28.2.2013, ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה הדבר מינוי מומחה בתחום מדידת המקרקעין, על מנת שתתבררנה השאלות העובדתיות הרלוונטיות לטענת הפלישה. הואיל ואכן הועלו טענות לא רלוונטיות, נוסחה ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, בדקדקנות הראויה, וסמכויות המודד הוגדרו במדויק לחוות דעתו בהקשר של קיום הפלישה הנטענת לחלקה 275 בגוש 18172.

בהתאם הוריתי על מינויו של המודד מר אפרים לבנברג, אשר מסר ביום 24.4.2013 מפת מדידה עדכנית, במסגרת חיווה דעתו לפיה בצמוד למבנה בחלקה 270, הגובל בחלקה 275, מותקנים בלוני גז, מדרגות וגמלון, הנמצאים במלואם בתוך תחומי חלקה 275, ובצמוד למבנה בחלקה 274, מבנה הגובל בחלקה 275, מצויים מדחסים, אדניות, בלוני גז, וגרמי מדרגות, המצויים במלואם בתוך תחומי חלקה 275.